נישואין חד מיניים

ב- 26 ביוני 2015, בהחלטה תקדימית יוצאת דופן, קבע בית המשפט העליון בארה"ב בתיק אוברגפל נגד הודג'ס כי לבני זוג חד מיניים יש זכות שווה להינשא, המוגנת בחוקת ארה"ב. ההחלטה התקבלה ברוב, כאשר רוב של חמישה שופטים תמכו בעמדה זו וארבעה שופטים חלקו עליה.

עד כה המחוקקים של 36 מדינות ארה"ב בלבד התירו נישואין חד מיניים, אולם החלטת בית המשפט העליון קבעה כי זכותם של בני זוג חד מיניים להינשא וכי מדובר בזכות בסיסית המוגנת בחוקה והנתמכת בפסיקה. אי לכך, טענו הרוב כי החקיקה בנושא הדיון המגבילה זכות זו לבני זוג הטרוסקסואלים בלבד והמונעת את הזכות מבני זוג חד מיניים זכות שווה להינשא הינה פסולה ובלתי חוקית במדינות בהן עדיין שולטת חקיקה זו.

בית המשפט העליון בארה"ב קיבל החלטה תקדימית יוצאת דופן קודמת ביוני 2013, כאשר קבע כי זוגות חד מיניים נשואים זכאים לאותן הטבות תחת חוקי ההגירה של המדינה שניתנות לבני זוג הטרוסקסואלים נשואים. אי לכך, הטבות מסוג אשרות שהייה והגירה השתוו לבני זוג נשואים ככללותם (חד מיניים והטרוסקסואלים), בכניסתם לכל אחד מ- 50 מדינות ארה"ב – ללא קשר למדיניות וחקיקה פנימית המתירה או האוסרת בעניין הנישואין של אותה המדינה ובלבד שבני הזוג החד מיניים באו בברית נישואין במדינה בה הנישואין עצמם נערכו ונרשמו בצורה חוקית.

החלטת הרוב הלינה בין היתר על ההגנה בחוקה לשוויון בפני החוק וכי אין שוללים זכות מאדם מבלי שתינתן זכות להגן על עמדתו (due process ) – זכות חוקתית המוקנית לאדם בתיקון מס' 14 לחוקה. מכאן מקישים כי כבודו של אדם מגולל בתיקון מס' 14 לחוקה.

מנגד טענו המיעוט כי אין זה מתפקידו של בית המשפט ליטול את תפקיד המחוקק וכי הפרשנות של הרוב בהחלטה שוללת את רצון הרוב שהצביעו בעבור נציגיהם – מחוקקי החוקים לצורך העניין.  לדידי המיעוט אין זכות חוקתי לכבוד ואין המדינה מעניקה כבוד. כמו כן, בדעת המיעוט, עורכי החוקה לא העלו בדעתם את זכותם של זוגות חד מיניים להינשא. השופטים המתנגדים סברו כי מתפקידו של המחוקק לנסח את החוק ולא מתפקידם של 9 עורכי דין שמונו לשופטים, בעלי ידע נרחב בחוק ושיקול דעת ככל שיהיו, לבצע פרשנויות רחבות כל כך של תיקון מס' 14 לחוקה ועל הדרך לגנוב את תפקיד המחוקק מנציגי העם הנבחרים (אם כי אף אחד מהמתנגדים לא דן בתפקידה של מערכת המשפט בדמוקרטיה להגן על שוויון זכויות הפרט והמיעוט באמצעות ביקורת שיפוטית). דעת המיעוט אימצה את התפיסה ההיסטורית של ברית הנישואין של מנסחי החוקה המקוריים (לדידי המיעוט, לעורכי החוקה לא היה עולה על דעתם לציין כי רק גבר ואישה יבואו בברית נישואין כי כך הונהגו העניינים מאז ומתמיד ולדורי דורות).

 

נישואין חד מיניים לפי בית המשפט

כב' השופט אליטו הסביר כי נישואין חד מיניים אינם זכות בסיסית הטבועה בחירות הפרט, אלא זכות חדשה המתבססת על שינויים היסטוריים שהחלו בהולנד בשנת 2000 וכי מזה אלפי שנים מוסד הנישואין נקשר למעשה לדבר שרק גבר ואשה יכולים לעשות: התרבות. עוד הוא טוען כי כבוד אינו משהו שהממשלה יכולה להעניק, אלא ערך שיש להגן עליו. דעתו החולקת מהרוב גם מבטאת חשש להשלכות עתידיות – מתוך דאגה לאנשים המתנגדים לחוקיות נישואין חד מיניים אשר עלולים להיות מנודים בשל כך ואף יושמצו ויתויגו כקנאים ויהיו כפופים לסנקציות חוקיות עתידיות בשל דעותיהם אף שמתבטאים דעות אלו בחדרי חדרים.

 

לשם השוואה, החוק הישראלי כן מגן על זכותו הבסיסית של האדם לכבוד ב- חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.  אולם, במקרים מסוימים הזכות הבסיסית הזאת מסויגת כאשר בית המשפט שוקל בין חוקים סותרים ומוצא כי חלקם עומדים בסעיף ה"הגבלה" –  מנגנון בו בית המשפט מאזן בין הזכויות ועל פי מסקנותיו מחליט אם להתערב ואם לא.

 

עוד דאגה שהועלתה ע"י דעת המיעוט בהחלטה היא כי ההחלטה החדשה עלולה לפגוע בזכויות הדת של הפרט. כאן מקום להציע מבט על הצד השני של המטבע – על ישראל כדוגמא למדינה בה המחוקק העניק סמכות ייחודית בנישואין וגירושין לבתי הדין הדתיים.  בדרך זו מדינת ישראל סללה את הדרך ונתנה את הברכה למניעת הזכות הבסיסית להינשא ממאות אלפי תושביה.

 

לפרטים נוספים אתם מוזמנים ליצור קשר עם משרד עורכי דין קלרפלד